המדינה מחסלת את השחקנים – לשחקנים אין אמצעים לחיות. כמה בן אדם יכול להתקיים ללא מים וללא אוכל?
תחום התרבות קורס ונמצא באסון, שוב מנכ"לי התיאטרון מקבלים משכורות מופרכות (חלקם מקבלי שכר יותר גבוהה משכרו של ראש הממשלה) והשחקנים שורדים ללא לחם!
אין עבודה ואין פיצויים.
בנקים מסרבים לתת לשחקנים הלוואות או להגדיל את מסגרת האשראי.
(בנק דיסקונט הכי אכזרי)
שחקנים פרילנסרים שורדים ללא לחם! ללא אמצעים לרכוש תרופות ומזון.
מתנסים ועיריות הקפיאו תשלומים עבור העבודות אשר שחקנים סיפקו (הקאת תשלום לספקים).
עולם הקולנוע מושבת עקב המצב הבטחוני, צוותי צילום כולל שחקנים במילואים. חברות ההפקה בהפסדים נוראים על סף פשיטת רגל.
ההצגות לא עולות כי אסור, וגם כאשר יאפשרו השחקנים מילואים.
שחקנים פרילנסרים (עצמאים) ממשיכים לשלם שכירות (חללי חזרות) כאשר אין עבודה.
(המדינה לא דואגת להוציא צו שמותר לבטל חוזים בתקופת המלחמה)
שחקנים (תושבי דרום וצפון) – המדינה גם כן להם לא נותנת פיצויים, אמנים ממשיכים לשלם שכירות (דירה וחללי חזרות), בנוסף מחיה בבית המלון ע"ח השחקנים.
(כיצד לחיות כאשר אין עבודה ופרנסה)
בנקים מוכנים להגדיל את מסגרות האשראי כאשר ללקוחות אין מינוס בחריגה, אזרחים אשר נמצאים בחריגה הבנקים מאיימים ודורשים לסגור את המינוס, כמו כן מקפיאים את כרטיס האשראי (משיכה ורכישה). נציין בתקופת המלחמה בנקים מקפיאים את כרטיסי האשראי, כמו כן בצורה אדישה צופים על הישרדות השחקנים (מתעללים בבני אדם). המדינה אינה דואגת למענקים או לפחות הלוואות בערבות המדינה.
כאן בשיא אחריות ניתן לומר המדינה הורגת את האזרחים אשר עובדים בתחום המשחק! תגידו לנו כמה בני אדם יכול לחיות ללא אוכל וללא מים?
מר בצלאל סמוטריץ לא עושה דבר בעניין הפיצויים!
